רוברט וואייט נולד ב- 28 בינואר 1945 גדל בלידן ולמד בקנטרבקי בבית ספר עם מי שבהמשך הדרך יהיו ווילד פלאוור, השתיל הראשון ממנו תצמח סצנת הקנטרברי הנפלאה.
הדבר שהוא היה בו הכי טוב היה מוזיקה, וכילד הוא הרגיש שהוא מאכזב את הוריו גם בנושא זה- "לא יכולתי לקרוא תווים" ,הוא מסביר, " ולא השתפרתי משבוע לשבוע וחשבתי: אני לא יכול לחזור ולהתמודד עם זה. זה היה משהו שהורי חשבו, "סוף סוף גילינו מה רוברט יכול לעשות," ואני אפילו את זה דפקתי. פשוט כל-כך התביישתי, שהחלטתי להרוג את עצמי."
ערב אחד במהלך חג המולד 1961, וואייט הוציא מארון האמבטיה בקבוק עם כדורי שינה שאביו נהג להשתמש בו בעקבות הטרשת הנפוצה ממנה סבל, ובלע את כל הכדורים.
הוא נמצא חסר הכרה על הרצפה.
הנפילה
ביוני 1973 רוברט ואליפי הלכו למסיבה אצל ליידי ג'ון (ג'ון קמפבל, ציירת, אומנית וזמרת). אליפי מספרת שהם בכלל לא רצו ללכת למסיבה והכל התחיל שם בצורה מוזרה מאד. במעלית כשהם עולים למסיבה, רוברט וואייט אומר לה שהוא כל-כך מאושר, והיא חשבה לעצמה, שזה נורא ושלא יגיד את זה אף פעם , משהו נורא הולך לקרות , לעולם אל תהיה מאושר.
רבים חשבו שוואייט השתמש באל אס די, אבל הוא צרך כמות אדירה של אלכוהול, אפילו עבור עצמו זו הייתה כמות גדולה. הוא היה בהזיות אלכוהול, בתוך סוג של חלום.
וואייט לא אוהב לדבר על סיבת הנפילה. הסיפור הידוע הוא שוואייט היה ביחד עם נערה בת 16 בתוך האמבטיה כשאליפי דפקה על הדלת וחיפשה אותו. הוא, מתוך פחד שייתפס קפץ מחלון האמבטיה, תפס במרזב אך בגלל שידיו היו מלאות סבון, הוא צנח מקומה רביעית לקרקע.
הסיפור של וואייט קצת שונה מהסיפור הזה, אבל קודם …
בעודו נופל, הוא מספר שהוא שמע צרחה של זאב, כשלמעשה זו הייתה הצרחה שלו שהוא שמע אותה בלי להבין שהוא זה שצורח, כאילו הוא וגופו לא אחד הם. בבית החולים הוא קיבל המון סמים והיה מורדם כשישה שבועות, כשהוא יתעורר, הוא יקום לעולם חדש ולא מוכר.
וואייט שרד את הנפילה בזכות זה שהיה שכור כלוט. גופו היה משוחרר לגמרי ורפוי, מה שהציל אותו בפגישה עם הקרקע.
בשנת 2003, 30 שנה מאוחר יותר, מספר רוברט וואייט שהסיבה להכול הייתה ניסיון התאבדות. הוא לא הצליח להכיל את זה ש SOFT MACHINE, ההרכב הראשון משניים, שהתפצל מהרכב האם WILDE FLOWERS, שהוא העריץ כל-כך זרקו אותו מהלהקה ושכנראה עשו את זה בצדק, כי הוא לא היה מוכן ללכת לכיוון המוזיקלי שלהם, שהפך מרגע לרגע לג'ז אינסטרומנטלי והתרחק מרוק. בזמנו הוא אמר שהוא הפך להיות רק מתופף של להקה וזה הכל. בהתחשב בזה שכבר ניסה בעבר להתאבד בגיל 16 ובהתחשב בסמים, האלכוהול, הנשים וצורת החיים הזו, אפשר להבין שמה שהוא מספר דווקא מאד משכנע. יכול להיות שהסיפור הוא שילוב של שני הסיפורים בכל מקרה, העניין הזה מותח קו ומחלק את חייו של וואייט ללפני ואחרי הנפילה.
לאחר השחרור מבית חולים אומר וואייט "אני צריך לברוא מוזיקה בלי שום התייחסות ספציפית לשום דבר שיכולתי ללמוד ממישהו אחר. אז ידעתי שאני צריך לעשות את זה בדרך אחרת, וכתוצאה מכך, זה לא יהיה בשום ז'אנר ידוע."השינוי הברור ביותר היה כשרוברט כבר לא יכול היה לנגן בתופים. במקום זאת, הוא ניגן בעזרת מגש תה ותוף צעצוע בתור כלי הקשה, הוא יצר מהנשימה שלו כלי נגינה נְשִׁימָה. יש מילים מפורשות בשירים למשל "DEAD MOLES LIE INSIDE THEIR HOLES" שמספרים את הניתוק שלו מלהקתו הקודמת מצ'ינג מול. רוק בוטם הוא אלבום עם הרבה נשמה (ואני מוסיף גם עם הרבה נשימה.) ילדית, אפילו עוברית. "נראה לי", אומר רוברט, "כשאתה בורא זה עובר דרך האבולוציה האנושית. בשלב המוקדם, לתינוק יש זימים. בהמשך יש לו זנב, וכן הלאה. וכל זה נעשה במיקרוקוסמוס מימי. אנו מתחילים את חיינו מתחת למים ומתפתחים מתחת למים – לפני שאנחנו נקראים בני אנוש. וזה מדהים אותי שאולי אומנות למעשה מתחברת לזה, שאיננה זמינה באמצעים מודעים, רציונליים". רוק בוטם מייצג את אמירתו המבריקה הראשונה של רוברט ככותב שירים.
באלבום יש תחושה מופלאה המכילה אלמנטים של אוונגרד, ג'אז כולל גם השפעה של WILDE FLOWERS(הרכב האם של סגנון הקנטרברי). השירים נקשרו גם לפי מה שרוברט מכנה 'קטעי טראנס'. הקריירה שלו התפתלה והשתרגה לראשונה לכדי חוט בודד, חבל תבור שהוא רק שלו, המגיע מתוכו ויוצא לעולם עם כל מה שספג וברא עד הרגע הזה.
אי אפשר להאמין שהתאונה לא צבעה במידה רבה את תוצאת האלבום של רוברט וואייט כשהקליט את "רוק בטום"אף על פי שהכתיבה של רוק בוטם, כמעט כולה, קדמה לתאונה. זה מרגיש שהשיא הזה הוא התחלה חדשה לגמרי, ואני בטוח שלשילוב בין הישרדותו להתחיל מחדש יש הרבה קשר לזה. זה מאוד רגשי. ריצ'רד סינקלייר (מנהיג CARAVAN) מספר שהקול שלו התבטא ברגש שהיה מורכב ומריר. ביטא כאב ושמחה כולם באותו הרגע .
במידה רבה האלבום הזה מחלק את חייו של רוברט וואייט לשני חלקים של חיים, או אולי שני צדדים של תקליט. הצד הראשון הוא תקופת חייו הראשונה – מתופף, בריא בגופו, שתיין, סטלן, פרוע חסר עכבות עם נפש פצועה. אז באה הנפילה שגרמה לו להיות נכה, חסר יכולת לתופף, נזקק לעזרה, יצירתי וחופשי יותר מאי פעם. על ידי ויתור על התיפוף הוא יכול היה לעבוד עם מי שרצה והתאים לו. הפך את הנשימות שלו לכלי נגינה במקום התיפוף, התעמק בנגינה על קלידים וחצוצרה.
הפך למלחין, משורר, צמחוני, מרקסיסט, אקטיביסט, מוביל דרך, אייקון תרבותי, מושא להערצה, בעל סיפור חיים יוצא מן הכלל, אומן עצום ומקור השראה לרבים.
קחו לכם עכשיו 40 דקות להאזין לאלבום המופלא הזה. הצד הראשון ייצג את חלק חייו הראשון, הצד השני שמתחיל עם הבס והקלידים המוזרים האלה, עם הלחישות אליפי… אליפי… אהובתו של וואייט, כאילו הוא מתעורר במקום לא מוכר, לא מבין איפה הוא ומנסה להתחיל מהתחלה. שימו לב איפה זה פוגש אתכם, איפה זה מרגיש בגוף. בואו נצא למסע של חיים עם אלבום רוק -פסיכדלי, אוונט גארדי, פרוגרסיבי, עם נגיעות של free jazz והמון יופי, רוך, אהבה וטירוף.
ועוד בונוס קטן.
יש המון ביצועים לשירים מהאלבום הזה, המון קאברים טובים יותר וטובים פחות. הנה המלצה לאלבום שנעשה בשנת 2019/2020 והוא משובח מאד
מור בידר- מרצה במכללה לקולנוע וטלוויזיה – אורט פסגות, עורך מוזיקלי ומגיש תכנית רדיו "צלילת ערב עם מור בידר" ברדיו אורנים, עורך מוזיקלי של מגזין "עברית"
להזמנת הרצאה,
מור בידר – 0547950451
