נסעתי אתמול לכיוון הקריות לבית של הורי, שכבר הלכו לעולמם. מקום בו נולדתי, גדלתי והתבגרתי. בחוץ השמש נאבקה בעננים והיה אפור, מזג אוויר חורפי , כמו שאני אוהב, מעט עגמומי ועם שמש שיודעת לטעת תקווה.
בפעם האחרונה שדיברתי עם עמוס שפרינגר, חבר ילדות, הבטחתי לו שאתקשר כשאני מגיע לאזור. יש חברויות שלא חשוב כמה זמן עובר, תמיד כשנפגשים זה כאילו אף פעם לא נפרדת.
אז, כשהיינו נערים, מוזיקה הייתה כל עולמנו. היינו מנגנים בלהקה, מקשיבים למוזיקה וחולמים שיום אחד נופיע באנגליה או לפחות בקולנוע סביון בקרית ביאליק מול קהל רב.
עמוס, נגן בס מחונן, עד היום מנגן ומופיע, אני רק לעיתים נדירות. הנה תקליט שעמוס, מור סדן, אסי קדוש, יפית זבידה ואני מנגנים בו מדצמבר 1990. חבורה של צעירים הרוצה לכבוש את העולם ולעשות מוזיקה שתיגע באנשים ותהיה משמעותית.
באוטו לידי ישבה ביתי הבכורה יובל, ילדה שכולה יופי ולב עצום והיא מקשיבה לשיחה של עמוס ושלי. עמוס פתאום שואל אותי, "אתה זוכר שכשהיינו צעירים, היינו באים אלייך לגינה של ההורים שלך ארז זינגר אתה ואני, והיינו שוכבים על מזרנים על הדשא ומסתכלים לעבר הגדר חיה שהסתירה את מה שיש מאחוריה, וברקע הקשבנו לפינק פלויד, לאלבום MORE "
עצם הרעיון שיש תקליט שנשמע כמו השם שלי, העלה חיוך בפניה של יובל ביתי, ואז עמוס ממשיך…
"היינו שרים יחד עם התקליט". פתאום עמוס התחיל לשיר, הרגשתי קצת איך העיניים שלי מתחילות טיפה לנצנץ ולהירטב. כמה חלומות עברו מאז, כמה סיפורי חיים וכמה מוזיקה חדשה הכרנו מאז שנות התיכון.
In a churchyard by a river, lazing in the haze of midday"
Laughing in the grasses and the graze
Yellow bird, you are not alone in singing and in flying on
Laughing and in leaving
Willow weeping in the water, waving to the river daughters
Swaying in the ripples and the reeds
On a trip to cirrus minor, saw a crater in the sun
"A thousand miles of moonlight later
האלבום הזה של פינק פלויד, שהוא פס קול לסרט שמעולם לא ראיתי, היה תמיד מעלה אצלנו דמיון פרוע. הטקסט המורבידי, הסאונד הכבד של הקלידים וציוץ הציפורים שהוא מנוגד לטקסט כמו אותה שמש ביום החורפי הזה שהיה אתמול, כל אלו הציתו בנפשנו סיפורים וחלומות, מחשבות וצמרמורות. היכולת שלנו לדמיין מה יש מאחורי הגדר חיה, אני אמנם ידעתי על השטח המפריד בין הגינה שלנו לרכבות בתים ובכל זאת תמיד אפשרתי לעצמי לדמיין נהרות, וארצות שאיש לא מכיר וסיפורי חיים של גיבורים לא משונים. רצינו כל-כך לצייר עולם שמחבר בין חברות, מוזיקה ודמיון. פינק פלויד היו שם בשבילנו.
בצד השני של התקליט בו ניגנו כתבה לי יפית הקדשה.
אמנם לא הצלחנו להתברג לפלייליסט ברדיו, ולא באמת הצלחנו לשרוד כלהקה. כי הצבא הגיע וגם כי לפחות לחלקנו החלומות השתנו ובכל זאת, הקשר בין מוזיקה, חבריות ודמיון מפותח, תמיד ריגש ושמר עלינו מהעולם בחוץ. מוזיקה היא חיים, מוזיקה היא דרך מופלאה להקשיב ללב ולרקום חלומות, וחלומות הם דבר שבונה עתיד. באותו רגע שהמחשבה על עתיד והגשמת חלומות עלתה בראשי, סובבתי את הראש ימינה וראיתי את יובלי שלי, ביתי הבכורה, היפה ובעלת הלב העצום וחייכתי גם בחוץ וגם בפנים.
מור בידר- מרצה במכללה לקולנוע וטלוויזיה – אורט פסגות, עורך מוזיקלי ומגיש תכנית רדיו "צלילת ערב עם מור בידר" ברדיו אורנים, עורך מוזיקלי של מגזין "עברית"
להזמנת הרצאה,
מור בידר – 0547950451
