מדוע נשימה היא צורך חיים, זו עובדה אבולוציונית שכמעט לא זקוקה להסבר, זה ברור. מוזיקה לעומת זאת, הרבה יותר מסתורית ולא ברורה מאליה, מוזיקה היא חידה.
למה אנחנו נהנים ממוזיקה? מדוע היכולת הזו ליהנות ממוזיקה שרדה באבולוציה? מדוע קולות מצוקה של חיות התפתחו לכדי מוזיקה מולחנת ? הרי המוזיקה לא נולדה מתוך הכרח הישרדותי, מכאן ניתן אולי לחשוב שבגלל שמבחינה ביולוגית אין למוזיקה הצדקה אבולוציונית, אז אולי מוזיקה היא חסרת תועלת ?
מערכת הנשימה היא מערכת הפועלת באופן אוטומטי ואיננה דורשת התערבות חיצונית כדי לפעול. באופן עקרוני, אם לא נתייחס לנשימה שלנו כעל משהו ששמים אליו לב, אפשר להעביר חיים שלמים ולתת למערכת הנשימה אוטונומיה בלעדית על עצמה. הנשימה מתחילה להיות מרתקת כאשר אנחנו מתחילים להיות מודעים לה ושמים לב לדפוס שלה.
אם בכל זאת ננסה להבין מדוע המוזיקה שהגיע בשלב מאוחר יותר בהתפתחותו של האדם שרדה ותהיה קיימת לעולם, אז נראה שיש למוזיקה תפקיד מכריע, מסובך וכפול הקשור לנפש האדם. מוזיקה מפרידה ומבודדת רגשות ובאותה נשימה מייצרת סינטזה, אינטגרציה לאותם רגשות. מה הכוונה ?
בני אדם לא יכולים לשאת דיסונס קוגנטיבי, סתירות פנימיות , ולהמשיך לחיות בשקט ושלווה. חוסר ההשלמה יוצר כאב, תסכול, כעס, בושה ומעלה רגשות לא נעימים. על מנת להמשיך בחייו ייצר האדם תשובות כדי שיוכל להמשיך ללא סבל. דוגמא עתיקה לכך היא אגדת השועל והענב של איזופוס. השועל לא יכול היה להגיע לענב, הבשרני, הבשל והמתוק כי היה גבוה עבורו ולכן כדי לפתור את הסתירה הזו, ולא לחוות חוסר אונים, הוא החליט שהענב חמוץ.
ככה פועלת המוזיקה על הנפש. היא מבודדת את הרגשות והאדם מסוגל להתחבר למלודיה, לטקסט ובכך להביע את הרגשות מתוך רצון, אם על ידי בכי, צחוק או כל תגובה רגשית אחרת, לא להתנגד לרגש ולייצר סבל אלא אינטגרציה.
הנשימה פועלת באותה דרך. מתוך שהיא מתעצבת על בסיס הרגשות שלנו. נניח עולה בנו פחד, אנחנו נבהלים, אנחנו עוצרים נשימה או למשל כעס, אז הנשימה הופכת למהירה ורדודה. אם נצליח לנשום נשימות מחוברות ומלאות ולא נקטע את הנשימה או נרדד אותה נצליח לגשר בין הרגש ובין הדפוסים שלנו דרך הנשימה.
בקליניקה אני משתמש במוזיקה בזמן נשימות, זה באמת עושה פלאים. מוזיקה ונשימה הם כלי טיפול מן המעלה הראשונה ושניהם הם גשר בין הגוף לנפש אפשר לומר שמוזיקה היא אוויר לנשימה וגם אוויר לנשמה
