לא הייתי יכול מטפל אם לא הייתי עובר חיים שלמים של מסע מרתק, מרגש, מטלטל, מאפשר, מחניק, מלא בשאלות, מלא במפלות, עמוס במוזיקה, בחוסר אונים, במראות שחשבתי שטוב אם לא הייתי רואה, בחוויות שלא תמיד רציתי לעבור, ובכל זאת בזכות כל אלה אני מטפל כבר כמה שנים.
זה התחיל כשחברה הצליחה שכנע אותי ללכת לטיפול, "כי מה אכפת לך ? מה יש לך להפסיד ?" ואני שהייתי, עיתונאי, מקליט וצלם בחדשות שחווה על בסיס יומי סיפורים קשים ואירועים מאתגרים, חשבתי לעצמי שגם אני, כמו כל אחד, צריך פעם בשבוע שמשהו יקשיב לי, שמשהו ישקיע בי, רק בי.
לא חשבתי מה זה יעשה לי ואיך זה יתפתח ובכל זאת הלכתי. לא ידעתי מה זה ריברסינג ולא ידעתי אם יהיה לי חיבור טוב עם המטפל שלי. אבל ניסיתי, כי מה היה לי להפסיד ? זה התחיל בשאלון ארוך ומקיף, המשיך בלימוד טכניקת הנשימה ומשם היינו נפגשים פעם בשבוע, בשעה קבועה. המון דברים התחילו לעלות, לצוף. חיבורים שלא הבנתי קודם התחילו להתאסף לידי סיפור שלא ידעתי לספר קודם. ובאמת, הדברים התחילו לקבל משמעות והגיון.
שום דבר לא יכול היה להכין אותי לאירוע המרכזי של הטיפול, שפתאום התעורר ונגלה מחדש, רק אחרי כמה פגישות ורק אז באמת הבנתי, ברגע מאד מאד מסוים, למה בעצם הגעתי לטיפול. זה היה כמו רעם ביום בהיר, וזה היה הדבר הכי חשוב שעשיתי בעבורי.
מאותו יום כשסיימתי סטאז' והפכתי למטפל, אני תמיד הודיתי ותמיד אודה למי שמוכן לבוא אלי ולשתף את סיפור חייו, כלומר את חייו בעצם, ולתת לי להיות חלק מהמסע שלו. זה תמיד ירגש אותי ולעולם לא יהיה מובן מאליו.